גזים תעשייתיים, כ"דם החיים" של התעשייה המודרנית, דורשים סיווג מדעי המהווה בסיס להבנת היגיון היישום והערך התעשייתי שלהם. בהתבסס על מאפייני היישום והחסמים הטכנולוגיים שלהם, הם מחולקים בדרך כלל לשתי קטגוריות עיקריות: גזים בתפזורת וגזים מיוחדים. יחד, אלו מהווים מערכת אספקת גז המכסה את כל השרשרת התעשייתית.
גזים בתפזורת מאופיינים באספקה-בקנה מידה גדול וכוללים בעיקר חמצן, חנקן, ארגון ופחמן דו חמצני. חמצן, בעל תכונות החמצון החזקות שלו, נמצא בשימוש נרחב בהתכת פלדה וחיתוך מתכות, משפר את יעילות הבעירה ומפחית את צריכת האנרגיה. חנקן, בשל תכונותיו הכימיות היציבות, ממלא תפקיד מכריע במניעת קורוזיה כימית, שימור מזון והגנה אינרטית של רכיבים אלקטרוניים. ארגון הוא גז מגן חשוב בריתוך ומטלורגיה, החוסם ביעילות תגובות חמצון. מלבד השימוש במשקאות מוגזים ותחבורה בשרשרת קרה, פחמן דו חמצני הרחיב לאחרונה את יישומיו לכלול דישון חממה חקלאית ודיכוי שריפות. גזים אלו מיוצרים ברובם בקנה מידה גדול באמצעות יחידות הפרדת אוויר, המציעות יתרונות עלות משמעותיים ומשמשים כ"תמיכה בסיסית" לתעשיות המסורתיות.
גזים מיוחדים, המאופיינים בטוהר גבוה ובסגוליות גבוהה, מחולקים עוד יותר לגזים מיוחדים אלקטרוניים, גזים רפואיים ותערובות סטנדרטיות. גזים מיוחדים אלקטרוניים, כגון סילאנים בטוהר גבוה- וחנקן טריפלואוריד, הם לרוב בעלי טוהר העולה על 99.999%, והם חומרים מתכלים לליטוגרפיה מוליכים למחצה וחריטת שבבים; תכולת הטומאה שלהם משפיעה ישירות על ביצועי המכשיר. גזים רפואיים, לרבות חמצן רפואי, תחמוצת חנקן ותערובות הרדמה, חייבים לעמוד בקפדנות בתקני הפרמקופיה כדי להבטיח בטיחות קלינית. תערובות סטנדרטיות משמשות כ"מדד" לכיול מכשירים ובדיקות אנליטיות, והן הכרחיות בניטור סביבתי ובניסויי מחקר מדעיים. לגזים האלה יש דרישות מחמירות לתהליכי טיהור, אחסון ושינוע, מה שהופך אותם ל"מנוע הדיוק" של ייצור-מתקדם.
מתמיכה בסיסית ועד להעצמה-מתקדמת, הסיווג של גזים תעשייתיים משקף לא רק הבדלים ברמות הטכנולוגיות, אלא גם את האופי המונע על ידי הביקוש- של שדרוג תעשייתי. עם התרחבות התעשיות המתעוררות, חדשנות שיתופית בין שני סוגי הגזים הללו תמשיך לשחרר מומנטום תעשייתי.
